סקרנות אמיתית וחשבון
מידי פעם אני פוגש תלמידים שטוענים ששיעורי המתמטיקה בבית-הספר משעממים אותם. כשאני שואל אותם למה, הם אומרים שהם אינם מתכוונים להשתמש אי-פעם במה שהם לומדים, ומשום כך אין טעם בשיעורים אלו.
האמת, אני יכול להבין אותם! הם לא רואים שום קשר בין שיעורי המתמטיקה לבין החיים האמיתיים.
הדוגמה הנדושה של "כדאי שתדע חשבון כדי שלא יעבדו עליך במכולת" - כבר אבד עליה הכלח.
אז מה עושים?
המציאות של תלמידים בימינו היא מציאות של משחקי מלחמה במחשב, אינסטגרם, טיק-טוק, התכתבויות בווטסאפ עם חברים וחברות, הורים שאפשר לגרום להם לעשות כמעט כל דבר על-ידי הפעלת מכונת רגשות מתוחכמת ועוד...
והבחנתי בדבר מעניין - על מנת לפתח את הסקרנות של ילדים כלפי מקצוע המתמטיקה, ולגרום להם באמת להתעניין בו, יש לפתח את סקרנותם באופן כללי כלפי החיים וכלפי הקיום.
הבחנתי שילדים מתחילים לשאול שאלות מאוד מעניינות וחכמות כאשר מדברים איתם על נושאים כמו כלכלה, אסטרונומיה, פיזיקה, היסטוריה…
כלומר, ברגע שמתחילים לתת לתלמידים ידע כללי רחב בנושאים רבים ומגוונים הסקרנות שלהם גדלה והם מתחילים להבין את החיים שסביבם בצורה הרבה יותר טובה (או שלפחות הם מתחילים להבין שיש עוד הרבה מה ללמוד...).
לעתים אנחנו משתמשים ב"איומים" כמו: אם לא תלמד היום הציונים שלך יהיו כל-כך גרועים שלא יקבלו אותך לשום תיכון, ואז לא תהיה לך תעודת בגרות, לא תוכל להתקבל לשום אוניברסיטה, והרי בלי אוניברסיטה כל הדלתות תהיינה סגורות בפניך...
יכול להיות שה"איומים" הללו יגרמו לתלמיד ללמוד, אבל מה זה אומר?
האם אנחנו רוצים תלמידים שלומדים מתוך סקרנות אמיתית לחיים, או תלמידים שלומדים מתוך שעמום או מתוך פחד שמא לא יעברו מבחן כזה או אחר?
כל תלמיד מגיע עם רקע חינוכי אחר מבית הוריו. יש ילדים שהוריהם דיברו איתם על מגוון רחב ביותר של נושאים, גרמו להם באמת להתעניין בדברים, הסבירו להם על מהותו של העולם שסביבם ועוד. לעומתם יש ילדים שהוריהם בעצמם לא ממש הבינו את העולם שסביבם ולכן הילד גדל במעין סביבה עמומה, לא ברורה. עולמם של ילדים כאלה מסתכם בכל אותם דברים שציינתי למעלה (טלוויזיה, מחשב וכו'), ואין להם שום מושג כלל על קיומם של חוקים שמנחים את הקיום, את ההתנהגות האנושית ועוד.
פעמים רבות, ברגע שהתלמיד מגלה שאפשר להתעניין בחיים עצמם, בעיסוקם של בני האדם, בהתנהגותם וכו', הסקרנות הכללית שלו בנוגע ללימודים גדלה, מצב הרוח שלו משתפר בצורה מופלאה ותאמינו או לא - הוא רוצה לפתע גם לדעת חשבון!
הוא מבין שחשבון אינו אוסף סתמי של סימנים וחוקים ש"איש רע" המציא כדי שנסבול. הוא מבין שלכל חלק וחלק במתמטיקה (לפחות אלה הנלמדים במהלך 12 שנות הלימוד הראשונות) יש באמת שימוש אמיתי בחיים של רוב האנשים.
אבל כדי לרצות לדעת מתמטיקה, הוא צריך לרצות להבין את החיים, וזאת העבודה האמיתית שלנו כמורים ומחנכים.
את התלמידים הסרבנים ביותר והמשועממים ביותר ניתן להביא לגלות עניין במתמטיקה על-ידי כך שבצורה אומנותית, ציורית ומלאת חיים, נגרום להם להתעניין בחיים עצמם, ונראה להם שהחיים סביבם הם מופלאים ומרתקים.
הסקרנות היא תכונה טבעית כמעט בכל בן-אדם, על אחת כמה וכמה בילד. כל מה שנותר לנו לעשות הוא למצוא את הפתח דרכו ניתן לפרוץ את "מעטה השעמום" ולגרום לילד להתעניין שוב בעולם.
אנא הוסף תגובה למאמר:
