* מבחן פיז"ה הבינלאומי, שעושים בני 15, בודק יכולות של תלמידים כגון קריאה, מתמטיקה וכו'.


מה עושה את ההבדל?

1. בית הספר הפיני מתחיל בגיל 7. המורים נשארים הרבה שנים עם אותה כיתה. אין הרבה תחלופה.

2. עד אז הילדים נמצאים בטרום בית ספר עם דגש על התנסות, יצירה, פעילות גופנית וחברתית.

3. בתי הספר פועלים באופן אוטונומי. המנהל והמורים מחליטים בעצמם ואחראים בעצמם על מה שקורה בבית הספר. כולל רוב התכנים. יש מעט הנחיות בסיסיות והתערבות מלמעלה, אין מפקחים למשל.

4. הלימודים מתחילים ב-9 בבוקר, ונמשכים ארבע שעות. חלק ניכר מהזמן, בייחוד בשנים הראשונות מבלים הילדים בפעילות מעשית מחוץ לכיתה כגון ספורט ויצירה.

5. אין מבחנים בכלל, גם לא בתיכון. יש הקפדה לא ליצור אווירה תחרותית. לומדים מתוך עניין וכדי לדעת וליישם. לא לומדים כדי לעבור מבחן. באים לבית הספר כדי להרחיב אופקים וכדי להצליח בחיים.

6. מורים צריכים להיות בעלי תואר שני, והדגש בקבלתם הוא שהם אוהבים את המקצוע.

7. הלמידה תמיד שואפת להיות קשורה לחיים וליישום הידע הנלמד. יש דגש על מיומנויות שונות שנדרשות בחיים. פתרון בעיות מעשיות של החיים.

8. רוב השיעור מתנהל כשהתלמידים עושים ולומדים בעצמם. לפחות במחצית מהשיעור המורה מסתובבת ועוזרת לתלמידים אחד-אחד ולא מעבירה את כל החומר בצורה פרונטלית.

9. בשיעורים מעשיים תלמידים בוגרים מלמדים תלמידים צעירים יותר או שהתלמידים עובדים בזוגות או בצוותים כמו בחיים.

10. שיעורי הבית מעטים וניתנים בדרך כלל כאשר תלמיד לא סיים את המשימות בכיתה.

11. "חינוך מיוחד" פירושו מורים שעובדים עם תלמידים כדי להשלים חומר שהתלמידים פספסו, וכדי למנוע יצירת פערים. זה קורה כחלק ממסגרת בית-הספר. המטרה היא להוביל כל אחד לאורך כל הדרך. הנחת היסוד היא שכל אחד יכול להצליח.

לסיכום:  נראה שהמטרה היא להנעים לילדים את השהות, לא להלחיץ אותם, לאפשר להם ללמוד מתוך עניין ולהתקדם בקצב האישי שלהם בלי לפזול לצדדים ולהרגיש נחותים. ואז מטבע הדברים יש יותר שיתוף פעולה, מוטיבציה וגם יכולת אמיתית.


נשמח לשמוע מה דעתך: